סוגיות בנושא צוואות

"צוואות"

כל אדם, בשלב כל שהוא, ייפקד לבית עולמו. לאותו מקרה פטירה, קובע חוק הירושה התשכ"ה – 1965 בין היתר מה ייעשה ברכושו של אותו אדם, ומי יהיו יורשיו.

ככלל, רכושו של אדם עובר ליורשיו באחת משתי דרכים: על פי צוואת הנפטר, ובמידה ואין צוואה – אזי על פי הדין. החוק קובע הוראות ברורות בקשר לצורתה של צוואה ודרכי עריכתה, כאשר נקודת המוצא היא כי יש לקדש את "רצון המצווה" כמופיע בצוואתו.

מי מאתנו לא שמע בתקשורת על מקרים בהם אחד מצאצאי הנפטר (אך לא רק) מתנגד להוראות הצוואה שהותיר הנפטר – ואשר לרוב נישלה או גרעה את חלקו של אותו צאצא ברכוש הנפטר – מנימוקים שונים, ובין היתר נטען כי הנפטר הושפע לרעה, לא היה כשיר מבחינה קוגניטיבית, הוחתם על מסמכים ללא ידיעתו, אותו זוכה היה מעורב בעריכת הצוואה וכו'.

למשרדנו ניסיון רב בעריכת צוואות, וייצוג בבתי משפט בכל הקשור לעניינים הקשורים בקיום צוואות; בין אם מדובר בייצוג המתנגדים לקיום הצוואה, ובין אם מדובר בייצוג אלו המבקשים לקיימה.

מה קורה אם מנסים לטעון כנגד מהימנות צוואה או שהצוואה המקורית אבדה?

באחד התיקים שנדון בביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים ואשר טופל ע"י משרדנו, דובר באישה שהלכה לעולמה, והשאירה אחריה צוואה ותוספת לצוואה – אשר שתיהן נערכו בכתב יד, כאשר העותק המקורי של התוספת לצוואה אבד.

בתוספת לצוואה, ציוותה המנוחה חלק מעיזבונה לעוזרת המחקר שלה, וחלק נוסף למי שהכירה את המנוחה משך למעלה מ-20 שנה והיתה כבת המאומצת שלה, ואשר עזרה למנוחה וסייעה לה בדברים יומיומיים שונים כולל בזמן בו חלתה.

חלק מבני משפחת המנוחה התנגדו מנימוקים שונים לכך שהתוספת לצוואה תקוים, ובכלל זה טענו כי במועד עריכת התוספת לצוואה המנוחה לא היתה כשירה לצוות מבחינה קוגנטיבית, כי הופעלה על המנוחה השפעה בלתי הוגנת, כי לא ניתן לקיים את התוספת לצוואה מפני שלא נמצא העותק המקורי שלה, כי התוספת לצוואה אינה אוטנטית, וכי "הבת המאומצת" (אותה ייצג המשרד) היתה מעורבת בעריכת התוספת לצוואה.

במסגרת ההליך הוגשה גם חוו"ד רפואית של מומחה בתחום הרפואה הפנימית והגריאטרית בעניין יכולותיה הקוגניטיביות של המנוחה בעת עריכת התוספת, וכן חוו"ד גרפולוגית שהשוותה בין כתב היד בצוואה לכתב היד בתוספת לצוואה.

בסיכומם של דברים, ולאחר שנשמעו עדויות הקשורות למחלוקת שנתעוררה, ביהמ"ש קיבל את טענותינו ודחה בפסק דינו את כל טענות המתנגדים לקיום התוספת לצוואה, תוך שקובע בין היתר כי המנוחה היתה כשירה לצוות במועד עריכת הצוואה וכי ל-"בת המאומצת" שיוצגה ע"י משרדנו לא היתה כל מעורבות בעריכתה, כן קבע ביהמ"ש כי ניתן להסתפק בנסיבות דנן בהעתק לתוספת לצוואה בלבד גם בהעדר המקור.

ביהמ"ש נתן תוקף לצוואה ולתוספת לצוואה והורה לקיימן (ת.ע 41281-09, ניתן בביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים ביום 13.06.12).