סוגיות בנושא משפט מנהלי

"משפט מנהלי"

לא אחת חש האזרח כיצד המערכת "חזקה" ממנו באופן שרשויות שלטוניות שונות מקבלות החלטות הפוגעות בזכויותיו ומפלות אותו, ומנסות לייאש אותו בדרכים שונות מלקבל את המגיע לו , תוך פגיעה קשה ואף רמיסת זכויותיו במקרים מסויימים.

המשפט המנהלי ובפרט לאחר חקיקת חוק בתי משפט לעניינים מנהליים התש"ס – 2000,  מאפשר לאזרח החש שזכויותיו נפגעו מצד רשויות המדינה השונות לנסות ולתקוף את ההחלטה הפוגענית במסגרת ההליכים שנקבעו בחוק.

כדוגמא למקרה שכזה, הוא המקרה של אדם שיוצג ע"י משרדנו;

לאחר ששימש למעלה משלושים שנה כיועץ לענייני נגישות מטעם גופים שונים, והינו אחד המומחים הגדולים בארץ בתחום הנגשת מבנים תשתיות וסביבה, ובכלל זה חיבר מס' תקנים מחייבים בתחום הנגישות.

 ככלל, בכל מבנה ציבור שנבנה (בית ספר, קניון, בניין משרדים וכו') קיימת חובה להנגיש אותו לאוכלוסייה מוגבלת. חובת הנגשת המבנים וסביבתם, הוסדרה בחקיקה רק בשנים האחרונות (החל משנת 2005), תוך יצירת "פנקס" מיוחד במשרד התמ"ת שהסדיר את העיסוק בתחום ההנגשה רק לאותם אלו הרשומים בו, קרי אלו המוכשרים לייעץ בענייני נגישות ואף לחתום על בקשות להיתרי בנייה וכיו"ב.

היות ובתחום זה עסקו אנשים רבים משך שנים ארוכות בטרם נוצרו אותם פנקסים המייחדים את העיסוק בהנגשה רק לאילו הרשומים בהם, נקבעו הוראות מעבר שיועדו לאותם אלו שעסקו בתחום משך שנים ארוכות בטרם תוקן החוק, ואשר רכשו ניסיון רב בתחום ("דור מדבר").

הרשמת לענייני נגישות במשרד התמ"ת, סירבה על הסף ובאופן תמוה לרשום אותו אדם כמורשה נגישות בפנקס המיוחד שנוצר כאמור החל משנת 2005, ובכך למעשה פגעה באופן אנוש בחופש עיסוקו ובפרנסתו, כמו גם בכבודו האישי לאחר שבפועל עסק בתחום מעל 30 שנה והוא ממפתחי תורת ההנגשה.

אותו אדם שכר את שירותי משרדנו, והגשנו בשמו עתירה מנהלית לביהמ"ש המחוזי בירושלים כשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים ובו תקפנו את החלטת הרשמת לענייני נגישות, ובין היתר את העובדה שנשללה ממנו זכות הטיעון בפני הוועדה המקצועית שהוקמה וכן הסירוב הלא סביר לרשום בפנקס את אחד המומחים הגדולים בארץ לתחום הנגישות.

לאחר פעמיים בהם התכנסה הוועדה המקצועית לדון בעניינו בהוראת ביהמ"ש, החליטו הוועדה המקצועית והרשמת לדחות את בקשתו להירשם בפנקס המיוחד כמורשה להנגשת מבנים תשתיות וסביבה ותלתה זאת במה שאנו סברנו שהם נימוקים שגויים המנוגדים להלכה המשפטית והוראות הדין. בית המשפט לעניינים מנהליים בפסק דינו גיבה את הנמקת הוועדות והשאיר את סירוב הרשמת לרישום אותו אדם בפנקס, על כנו.

בנסיבות אלו, העוול היה ברור והאמנו בצדקת הלקוח ועל כך שעם כל הכבוד, למיטב הבנתנו וגם ניסיוננו, שגה כב' ביהמ"ש לעניינים מנהליים בפסק דינו ובחרנו להגיש ערעור לביהמ"ש העליון על מנת לתקן את העוול החמור שנוצר, ולתקן את הפגיעה הקשה בזכויות הלקוח לרבות את הפגיעה בחופש העיסוק שלו.

לשמחתנו הרכב מכובד של שלושה שופטים בראשות כב' הנשיאה (בדימוס) בייניש, קיבל את כל טענותינו ואת עמדתנו המשפטית, דחה את עמדת המדינה וביום 03.10.11 ניתן פסה"ד בערעור; ביהמ"ש העליון אכן קיבל את טענותינו וקבע כי הלקוח שלנו זכאי להירשם בפנקס המיוחד במשרד התמ"ת כמורשה נגישות, תוך שקבע כי ניסיונו ומומחיותו בתחום הינם יוצאי דופן. (עע"מ 3629/10 פריגת נ' שטיינר ואח' (פורסם במאגרים, 03.10.11)).

תיק זה מדגים כיצד ניתן וצריך במקרים מסויימים ותוך ליווי מקצועי מיומן ומנוסה, לעמוד על זכויות אזרח בסיסיות כדוגמת חופש העיסוק כאשר הן נפגעות כתוצאה מהחלטת רשות מנהלית ולעמוד על זכויות ועל השגת צדק מקום בו רשות מנהלית נותנת החלטה שגויה או שרירותית.

ראה פס"ד פריגת נ' שטיינר ואח'

"בעתירה מנהלית נוספת בה טיפל משרדנו, קיבל ביהמ"ש את טענותינו בדבר אי תקינות המכרז בגלל קביעת קריטריון פסול והורה לועדת המכרזים של משרד הדתות לבטל את הזכייה אותה קבע ולדון ולשקול מחדש את הניקוד לכלל ההצעות במכרז מחדש, תוך חיוב המדינה בהוצאות.

ראה פס"ד אומן שרותי יהדות בע"מ נ' מדינת ישראל